Le texte Le vocabulaire Les révisions
Sanhedrine
Daf 62b
הָכִי תְּנָא קַמֵּיהּ: חוֹמֶר בַּשַּׁבָּת מִשְּׁאָר מִצְוֹת, חוֹמֶר בִּשְׁאָר מִצְוֹת מִבַּשַּׁבָּת. חוֹמֶר בַּשַּׁבָּת – שֶׁהַשַּׁבָּת עָשָׂה שְׁתַּיִם בְּהֶעְלֵם אֶחָד, חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר מִצְוֹת. חוֹמֶר בִּשְׁאָר מִצְוֹת – שֶׁבִּשְׁאָר מִצְוֹת שָׁגַג בְּלֹא מִתְכַּוֵּין חַיָּיב, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּשַּׁבָּת.
Traduction
This is the baraita that Rabbi Zakkai taught before Rabbi Yoḥanan: There is a stringency with regard to Shabbat vis-à-vis other mitzvot, and conversely, there is a stringency with regard to other mitzvot vis-à-vis Shabbat. There is a stringency with regard to Shabbat, as with regard to Shabbat, if one performed two distinct acts of labor in one lapse of awareness, he is obligated to bring a sin-offering for each and every act, which is not so with regard to other mitzvot. Conversely, there is a stringency with regard to other mitzvot, as with regard to other mitzvot, if one sinned unwittingly, without intent to perform the act of the transgression at all, he is nevertheless obligated to bring an offering, which is not so with regard to Shabbat.
Rachi non traduit
הכי תנא קמיה. ר' זכאי קמיה דר' יוחנן:
חומר בשבת וכו'. לקמן מפרש לה:
שגג בלא מתכוין. לא נתכוין למלאכה זו אלא לדבר אחר ועלתה בידו מלאכה זו:
אָמַר מָר: חוֹמֶר בַּשַּׁבָּת, שֶׁהַשַּׁבָּת עָשָׂה שְׁתַּיִם כּוּ'. הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא דַּעֲבַד קְצִירָה וּטְחִינָה, דִּכְוָותַהּ גַּבֵּי שְׁאָר מִצְוֹת – דַּאֲכַל חֵלֶב וָדָם. הָכָא תַּרְתֵּי מִיחַיַּיב, וְהָכָא תַּרְתֵּי מִיחַיַּיב!
Traduction
The Gemara examines this baraita in detail. The Master said: There is a stringency with regard to Shabbat, as with regard to Shabbat, if one performed two distinct acts of labor in one lapse of awareness, he is obligated to bring a sin-offering for each act. What are the circumstances? If we say that he unwittingly performed acts of reaping and grinding on Shabbat, the corresponding situation with regard to other mitzvot is a case where one unwittingly consumed forbidden fat and blood. If so, there is no difference between Shabbat and other mitzvot; here, one is obligated to bring two sin-offerings, and there, one is obligated to bring two sin-offerings.
Rachi non traduit
קצירה וטחינה. דאיכא שמות מחולקין ומשום הכי חייב שתים:
אֶלָּא, גַּבֵּי שְׁאָר מִצְוֹת דְּאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת, הֵיכִי דָּמֵי? דַּאֲכַל חֵלֶב וָחֵלֶב. דִּכְוָותַהּ גַּבֵּי שַׁבָּת, דַּעֲבַד קְצִירָה וּקְצִירָה. הָכָא חֲדָא מִיחַיַּיב, וְהָכָא חֲדָא מִיחַיַּיב.
Traduction
Rather, what are the circumstances with regard to other mitzvot where one is obligated to bring only one sin-offering? One is obligated in a case where he consumed forbidden fat and again consumed forbidden fat within one lapse of awareness. The corresponding situation with regard to Shabbat is a case where one performed an act of reaping and performed another act of reaping within one lapse of awareness. In that case too there is no difference between Shabbat and other mitzvot; here, one is obligated to bring one sin-offering, and there, one is obligated to bring one sin-offering.
Rachi non traduit
חלב וחלב. שני זיתים בשני ימים ולא נודע לו בנתיים שחטא אינו חייב אלא אחת כדמפרש טעמא לקמן:
וְהַיְינוּ דַּאֲמַר לֵיהּ: ''פּוֹק תְּנִי לְבָרָא!''
Traduction
The Gemara comments: And that is the reason that Rabbi Yoḥanan said to Rabbi Zakkai: Go out and teach this baraita outside; it is not worthy of being taught in the study hall.
מַאי קוּשְׁיָא? דִּילְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לְךָ דַּעֲבַד קְצִירָה וּטְחִינָה, ''מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר מִצְוֹת'' אֲתָאן לַעֲבוֹדָה זָרָה כִּדְרַבִּי אַמֵּי, דְּאָמַר רַבִּי אַמֵּי: זִיבַּח וְקִיטֵּר וְנִיסֵּךְ בְּהֶעְלֵם אֶחָד – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת.
Traduction
The Gemara asks: What is the difficulty that caused Rabbi Yoḥanan to disregard the baraita? Actually, perhaps I will say to you that the baraita is referring to a case where one performed acts of reaping and grinding on Shabbat, and when the baraita states: Which is not so with regard to other mitzvot, it is not referring to all mitzvot in general; rather, we arrive at the halakha of idol worship, in accordance with the opinion of Rabbi Ami. As Rabbi Ami says: If one sacrificed an animal as an idolatrous offering and burned incense and poured a libation, all in the course of one lapse of awareness, he is obligated to bring only one sin-offering.
לָא מִיתּוֹקְמָא לֵיהּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: חוֹמֶר בִּשְׁאָר מִצְוֹת, שֶׁבִּשְׁאָר מִצְוֹת שָׁגַג בְּלֹא מִתְכַּוֵּין – חַיָּיב.
Traduction
The Gemara answers: The baraita cannot be interpreted as referring to idol worship, as it teaches in the last clause: There is a stringency with regard to other mitzvot, as with regard to other mitzvot, if one sinned unwittingly, without the intent to perform the act at all, he is nevertheless obligated to bring an offering.
Rachi non traduit
שבשאר מצות שגג בלא מתכוין. בחלבין ובעריות איכא למתוקמא כגון חלב המהותך לפניו וכסבור רוק הוא ובלעו דלא מתכוין לאכילה אלא מתעסק בדבר אחר בבליעת רוק והיכי דמי שוגג גמור כסבור שומן הוא ואכלו דנתכוין לאכילה אבל זה לא שוגג הוא ואפ''ה חייב כדאמרן לקמן בשמעתין שכן נהנה משא''כ בשבת כגון נתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור שנאמר (ויקרא ד':כ''ג) אשר חטא בה עד שיתכוין למלאכה זו פרט למתעסק בדבר אחר ועלתה בידו מלאכה זו ומיהו מתעסק ועלה בידו אכילת חלבים או עריות חייב שכבר נהנה אבל בעבודת כוכבים ליכא לאוקומא והיכי דמי שגג בלא מתכוין אי נימא וכו':
שׁוֹגֵג בְּלֹא מִתְכַּוֵּין בַּעֲבוֹדָה זָרָה, הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּקָסָבַר בֵּית הַכְּנֶסֶת הוּא וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ, הֲרֵי לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. אֶלָּא דַּחֲזָא אִנְדְּרָטָא וּסְגֵיד לֵיהּ. אִי קַבְּלֵיהּ עֲלֵיהּ בֶּאֱלוֹהַּ – מֵזִיד הוּא, וְאִי לָא קַבְּלֵיהּ עֲלֵיהּ – לֹא כְּלוּם הִיא.
Traduction
The Gemara explains why this cannot be referring to idol worship. What are the circumstances of one who unwittingly transgresses the prohibition of idol worship without the intent to perform the act? If he thought that a house of idol worship was a synagogue and bowed to it, he is certainly exempt, as his heart was directed toward Heaven. Rather, it must be a case where the transgressor saw the statue of a person and bowed to it. If he accepted that person upon himself as a god, he is an intentional transgressor and is liable to receive the death penalty, not to bring an offering. And if he did not accept him upon himself as a god, what he did is nothing.
Rachi non traduit
הרי לבו לשמים. ולשמים נתכוין והשתחוה ואין כאן עבירה כלל לא שוגג ולא מזיד:
אֶלָּא מֵאַהֲבָה וּמִיִּרְאָה. הָנִיחָא לְאַבַּיֵּי, דְּאָמַר חַיָּיב. אֶלָּא לְרָבָא, דְּאָמַר פָּטוּר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
Traduction
Rather, the baraita must be referring to a case where one worshipped an idol due to love or due to fear of a person, and he was unaware that this is prohibited. This works out well according to Abaye, who says that one who engages in idol worship due to love or fear is liable; accordingly, one who does so unwittingly must bring an offering. But according to Rava, who says that one who does so is exempt, what can be said?
Rachi non traduit
אלא. שוגג בלא מתכוין כגון מאהבה ומיראה ולא נתכוין לעבודת כוכבים אלא לאהבת האיש ושגג כסבור מותר לעשות כן:
אֶלָּא בְּאוֹמֵר מוּתָּר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּשַּׁבָּת דְּפָטוּר לִגְמָרֵי.
Traduction
Rather, the baraita must be referring to a case where the transgressor says to himself that idol worship is permitted in general. Accordingly, the statement in the baraita: Which is not so in the halakhot of Shabbat, is referring to one who was under the impression that performing labor on Shabbat is permitted. One who performs prohibited labor under those circumstances is completely exempt, while one who transgresses under those circumstances with regard to idol worship is obligated to bring a sin-offering.
Rachi non traduit
אלא באומר מותר. דאמר אין עבודת כוכבים בתורה וכיון דלא הוזכרה לו מעולם אין מתכוין קרי ליה:
עַד כָּאן לָא בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן הֶעְלֵם זֶה וָזֶה – אֶלָּא אִי לְחַיּוֹבֵי חֲדָא, אִי לְחַיּוֹבֵי תַּרְתֵּי. פָּטוּר לִגְמָרֵי – לֵיכָּא לְמַאן דְּאָמַר.
Traduction
This interpretation of the baraita is difficult, as Rava asked Rav Naḥman about the halakha in a case where one violated Shabbat during a lapse of awareness of both this, that it was Shabbat, and that the particular labor that he performed is prohibited on Shabbat. And Rava’s question was only with regard to whether to deem the person obligated to bring one sin-offering or whether to deem him obligated to bring two sin-offerings. There is no one who says that such a person is entirely exempt, in accordance with this interpretation of the baraita. Therefore, the baraita cannot be referring to idol worship.
מַאי קוּשְׁיָא? דִּלְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: רֵישָׁא בַּעֲבוֹדָה זָרָה, וְסֵיפָא בִּשְׁאָר מִצְוֹת.
Traduction
The Gemara challenges this conclusion: What is the difficulty in interpreting the baraita as referring to idol worship? Actually, perhaps I will say to you that the first clause of the baraita is referring to the contrast between Shabbat and idol worship, and the last clause is referring to the contrast between Shabbat and other mitzvot.
Tossefoth non traduit
רישא בעבודת כוכבים וסיפא בשאר מצות. תימה הא איכא לאוקמי כולה בשאר מצות ומאי משא''כ בשאר מצות כגון שחט וזרק בחוץ דאינו חייב אלא אחת כדאמר אביי בפרק אחד דיני ממונות (לעיל סנהדרין דף לד.) ולרבי אבהו דפליג עליה משכחת ליה לר' ישמעאל בשחט וזרק ולר' עקיבא העלאה וזרק שגג בלא מתכוין כגון שהיה צריך לשחוט בהמה של חולין ונתכוין לשוחטה ונמצאת אחרת והיא של קדשים וכנגדו בשבת שהיה צריך לחתוך תלוש ומתכוין לחתוך אותו ונמצא שהוא מחובר פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה וי''ל דלא מ''ל הכי דמשמע דפטור בשבת לפי ששגג בלא מתכוין וכה''ג אפילו צריך למחובר ונתכוין לחותכו ונמצא מחובר אחר פטור דאין זה מלאכת מחשבת מיהו קשה לוקמה בשאר מצות כמו בנרבע לזכור ולבהמה דאמר לעיל (סנהדרין דף נד:) דאינו חייב אלא אחת וי''ל דעבודת כוכבים שייך לקרות שאר מצות ששקולה כנגד כל המצות אבל רביעה לא אע''ג דמוקמינן סיפא בחלבים איידי דנקט רישא שאר מצות נקט סיפא שאר מצות וק''ק דמשמע דאי הוה מתוקמה רישא בחלבים הוה ניחא:
וְשָׁגַג בְּלֹא מִתְכַּוֵּין, דְּקָסָבַר רוֹק הוּא וּבְלָעוֹ. מַה שֶׁאֵין כֵּן בַּשַּׁבָּת, דְּפָטוּר. שֶׁנִּתְכַּוֵּין לְהַגְבִּיהַּ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר – פָּטוּר.
Traduction
And the halakha of one who transgressed other mitzvot unwittingly, without intent to perform the act, is referring to, e.g., a case where one has forbidden fat in his mouth and thinks it is spittle, and he swallows it. In that case he must bring an offering for his transgression, which is not so with regard to the halakhot of Shabbat, where in a parallel case one would be exempt. As, for example, one who intended to lift a plant that was detached from the ground and mistakenly severed a plant still attached to the ground is exempt. One is not liable for an unintentional act of labor on Shabbat.
Tossefoth non traduit
להגביה את התלוש וחתך את המחובר. פ''ה דכתיב אשר חטא בה כדדרשינן בפרק ספק אכל (כריתות דף יט.) פרט למתעסק וקשה למה ליה לשמואל במתעסק בשבת טעמא דמלאכת מחשבת ת''ל מבה וי''ל דה''ק בשבת פטור אף על פי שנהנה משום מלאכת מחשבת ועי''ל מתעסק דפטר הכתוב מבה התם היינו כדמפרש התם לרבא משכחת לה כגון שנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר דהיינו ונמצא שהוא מחובר דנעשית מחשבתו דאי מחובר אחר אפילו היכא דנתכוין למחובר פטור דומיא דנתכוין לכבות זה וכבה זה דפטרינן התם בההיא פירקא (דף כ.) ולאביי משכחת לה כגון דנתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר כלומר ונמצא שהוא מחובר דכל כה''ג מלאכת מחשבת היא ולא מיפטר אלא מבה אבל מתעסק דשמואל דפטר משום מלאכת מחשבת היינו במתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דלא נעשית מחשבתו והא דקאמר התם אהא דמוקי אשר חטא בה פרט למתעסק מתעסק דמאי אי דחלבים ועריות חייב שכן נהנה אלא דשבת פטור דאמר שמואל המתעסק וכו' משמע דשמואל איירי כהאי גוונא במתעסק לא מייתי דשמואל אלא משום חלבים ועריות דלא מיתוקם ביה קרא:
וְכִדְרַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל, דְּאָמַר: הַמִּתְעַסֵּק בַּחֲלָבִים וּבַעֲרָיוֹת – חַיָּיב, שֶׁכֵּן נֶהֱנֶה; הַמִּתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת – פָּטוּר, מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה.
Traduction
And this distinction is in accordance with the statement that Rav Naḥman says that Shmuel says, as he says: One who acts unawares with forbidden fats or with those with whom sexual relations are forbidden, i.e., one who accidentally consumed forbidden fat or engaged in forbidden sexual intercourse, without intending to perform the act at all (see Yevamot 54a), is obligated to bring a sin-offering, since he derived pleasure from the transgression. But one who acts unawares on Shabbat, performing forbidden labor, is exempt, as the Torah prohibits only planned labor.
Rachi non traduit
המתעסק בחלבים ובעריות. כשעלה בידו חלבים ועריות היה מתעסק ולא נתכוין לכך כל מתעסק קרי ליה שאינו מתכוין בדבר זה כלל:
שכן נהנה. הלכך חשיב בכוונה:
מלאכת מחשבת. שחשב לעשות זאת:
רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ, דְּלָא מוֹקֵים מַתְנִיתָא רֵישָׁא בְּחַד טַעְמָא וְסֵיפָא בְּחַד טַעְמָא.
Traduction
Since the baraita can be explained in this manner, the Gemara explains why Rabbi Yoḥanan rejected it anyway: Rabbi Yoḥanan conforms to his standard line of reasoning, in that he does not interpret the first clause of a baraita with one explanation and the last clause of the same baraita with one other explanation. Rabbi Yoḥanan does not accept the premise that a baraita can be referring to a different matter in each clause unless it states so explicitly.
דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאן דִּמְתַרְגֵּם לִי חָבִית אַלִּיבָּא דְּחַד תַּנָּא, מוֹבֵילְנָא מָאנֵיהּ בָּתְרֵיהּ לְבֵי מַסּוּתָא.
Traduction
As Rabbi Yoḥanan says: Whoever explains to me the mishna concerning a barrel (Bava Metzia 40b) in accordance with the opinion of one tanna, I will carry his clothes after him to the bathhouse, i.e., I will attend him as a servant, as although that mishna can be explained by dividing it into two different opinions, I do not accept that type of explanation. Therefore, Rabbi Yoḥanan does not accept the suggestion that the first clause of the baraita here is referring to idol worship and the last clause is referring to other mitzvot.
Rachi non traduit
ר' יוחנן. דאמר ליה פוק תני לברא ולא אוקים רישא בעבודת כוכבים וסיפא בשאר מצות אזיל לטעמיה דלא מוקים רישא בחד טעמא וסיפא בחד טעמא:
דא''ר יוחנן. בבבא מציעא בפרק המפקיד:
מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא כו'. דקתני התם המפקיד חבית אצל חברו ולא ייחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה אם מתוך ידו נשברה לצרכו חייב לצרכה פטור אם משהניחה נשברה בין לצרכה בין לצרכו פטור ייחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה בין מתוך ידו בין משהניחה לצרכו חייב לצרכה פטור ופריך התם מני רבי ישמעאל היא דאמר לא בעינן דעת בעלים דתניא הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס למקום שגנב יחזיר דברי רבי ישמעאל ר' עקיבא אומר צריך דעת בעלים אי רבי ישמעאל מאי איריא לא ייחדו אפילו ייחדו נמי לא מבעיא קאמר לא מיבעיא ייחדו דמקומה הוא אלא אפילו לא ייחדו דלאו מקומה הוא לא בעיא דעת בעלים סיפא אתאן לר''ע אי ר''ע מאי איריא ייחדו אפילו לא ייחדו נמי לא מבעיא קאמר לא מבעיא לא ייחדו דלאו מקומה הוא אלא אפילו ייחדו נמי דמקומה הוא בעינן דעת בעלים רישא ר''י וסיפא ר''ע ואילו הוה בעי לאוקמא רישא בשהניחה במקומה הראשון וסיפא בשהניחה במקום שאינה מקומה כדמוקי לה אמוראי התם ה''מ לאוקומיה כולה כר' ישמעאל ואר''י מאן דמתרגם וכו' דלא הוה בעי לאוקמיה רישא בחד טעמא וסיפא בחד טעמא:
מסותא. מרחץ כמו מסחותה וירחץ מתרגמינן (והסחי):
גּוּפָא,
Traduction
§ The Gemara discusses the matter itself, namely, whether one who engages in several forms of idol worship in the same lapse of awareness brings more than one sin-offering.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source